וונגרי מאתאי והמאבק למען זכויות האדם והסביבה

כאשר מאבק נמשך זמן רב, זה יכול בקלות להיראות כאילו הוא יימשך לנצח. זה מה שאנחנו יכולים לומר על המאבק הבלתי נגמר למען זכויות האדם והסביבה שלנו. 

שתי המלחמות הללו נראות כאילו הן לא יסתיימו לעולם, ושכולנו שרק רוצים שיהיה לנו עולם בריא ומשגשג לחיות בו מרגישים כאילו אנחנו המיעוט שלא יכול לנצח. 

אבל מדי פעם, מגיע מנהיג מחשבה גדול, ורובנו יכולים להתענג לומר: "אתה רואה, עדיין יש תקווה."

זה משהו שאנחנו יכולים לומר על וונגרי מאתאי, פעיל הסביבה וזכויות האדם הקנייתי הגדול.

הצלחתו של וואנגארי מאתאי

למי שלא מכיר אותה, עדיף להתחיל עם ההישג הגדול ביותר של מאתאי ללא ספק - ה פרס נובל לשלום.

חייה היו מאבק ארוך למען עתיד טוב יותר לאנושות, אבל ועדת נובל סוף סוף העניקה לה את ההכרה שהיא באמת ראויה לה ב-2004, כשהייתה בת 64.

מאתאי קיבלה את הפרס האולטימטיבי על "תרומתה לפיתוח בר קיימא, דמוקרטיה ושלום", ואז היא הפכה לאישה האפריקאית הראשונה שקיבלה את פרס נובל לשלום. זה מתאים שכן אחד המאבקים הגדולים ביותר שלה היה המאבק שלה למען זכויות נשים.

חייה של הלוחמת הגדולה הזו התחילו בקניה הכפרית, והיא בילתה חלק ניכר מילדותה קרוב לטבע, שללא ספק מילא תפקיד משמעותי במאבקה המאוחר יותר - זה ודתה בהמשך. מאתאי קיבלה את ההשכלה הגבוהה שלה באמריקה, שם הפכה לאישה המזרח אפריקאית הראשונה שקיבלה דוקטורט, שהיה באנטומיה וטרינרית. 

מאבקי זכויות האדם שלה היו מנצחים מהתחלה. הישגיה הגדולים ממילא אפשרו לה להילחם למען זכויות נשים באוניברסיטת ניירובי שבה עבדה. הרס הסביבה הקנייתית הדאיג אותה מאוד, וזו הסיבה שמאתאי יצרה בסיס לנטיעת עצים. 

הקרן הפכה ל- תנועת חגורה ירוקה שממשיך במאבקו היום גם לאחר מותו של מאתאי. 

מאתאי עמד בראש המועצה הלאומית לנשים של קניה, קבוצה שמצטרפת לשורה שלמה של קבוצות נשים. עם זאת, היא לא הגבילה את מאבקן לזכויות נשים בלבד; הם גם התמקדו בנושאים סביבתיים רבים. כפי שמאתאי, עצמה אמרה: "אני לא ממש יודעת למה אכפת לי כל כך. פשוט יש לי משהו בתוכי שאומר לי שיש בעיה, ואני חייב לעשות משהו בנידון. אני חושב שזה מה שהייתי קורא לאלוהים שבי. לכולנו יש אלוהים בתוכנו, ושאלוהים הוא הרוח שמאחדת את כל החיים, כל מה שיש על הפלנטה הזו".

ודאגה לה. המאבק של מאתאי התגבר בשנות ה-1990 במהלך ההפגנות הפרו-דמוקרטיות בקניה. ההפגנות היו מוצלחות יחסית, אבל היא הצליחה להתמנות כעוזרת השרה לאיכות הסביבה ומשאבי טבע שם תוכל להמשיך במאבק.

היא מעולם לא הפסיקה להילחם עד מותה ב-2011, ואף אחד מאיתנו לא צריך לעשות זאת, כי רק כך נוכל לנצח. 

שום טקסט לא יכול לעשות צדק חוץ משלה, וזו הסיבה שאנו ממליצים לך לקרוא את האוטוביוגרפיה שלה בדיבוב ללא קידה: ספר זיכרונות, אם אתה מחפש לדעת עליה יותר ואם אתה מחפש לקבל השראה. 

ההשראה אמורה לגרום לך לעשות משהו גם כן, ואתה בהחלט יכול לעשות זאת על ידי הצטרפות אלינו בפעם הבאה חג האושר העולמי. בואו ניצור עולם טוב יותר ביחד!