עתיד החינוך והמנהיגות: איך להתחבר

Lobsang Phuntsok הוא נזיר בודהיסטי לשעבר. מייסד ומנהל קהילת הילדים Jhamtse Gatsal, המציעה נקודת מבט חדשה על מערכת החינוך. הוא גם הגיבור בסרט "טאשי והנזיר"

האם אנחנו מוכנים לדמיין מחדש את עבודתנו ולחשוב מחדש על החשיבה שלנו לגבי החינוך שלהם? התפקיד שלנו הוא לא להכין את ילדינו לעתיד לא ידוע. זה להאמין בפוטנציאל שלהם ולפעול ככאלה כדי שיוכלו ליצור את העתיד שהם מעצבים. הלומדים אינם שייכים לעתיד. ה העתיד שייך ללומדים.

ההתמקדות שלי תהיה בשלושה יסודות חיוניים, מה שאנו מכנים שלושת יסודות החינוך: לב, נפש וגוף. אחד הדברים החשובים שאני מאמין בכל פעם שאנו חושבים על תכנון מחדש של החינוך, הוא שזה מתחיל בשינוי הפנימי של הלך הרוח אצל המחנכים, קובעי המדיניות והמשפחה. בלי לעשות שינוי פנימי בתוך הלך הרוח של המבוגרים, אני חושב שאי אפשר יהיה להביא שינוי מהחוץ לפנים.

אבל השינוי באמת צריך להתחיל מהפנים אל החוץ.

יישום למידה יעילה

הדבר הראשון הוא: לכל מי שמגיע לבית הספר שלך כדי שתחנך, אתה צריך להאמין ואתה צריך לכבד את זה כל ילד הוא ייחודי. כולם שונים וזו האיכות של כל ילד. כמו כל צמח, הגנן מגדל ירקות או פרחים, אבל הוא או היא היו מאמינים שכל צמח, כל פרח הוא ייחודי בפני עצמו. זה אותו דבר שאנחנו צריכים להאמין כשאנחנו מחנכים ילדים.

שנית, אנחנו צריכים להבין ולהאמין שלכל צמח יש צרכים שונים, מה ששוב אנחנו לא עושים במערכת החינוך שלנו ויש לנו כל כך הרבה תירוצים למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל אנחנו לא עושים את זה. ואם אתה הגנן הטוב, תדע שלכל צמח יש צרכים אחרים ויש צמחים שצריכים הרבה שמש ויש צמחים שלא. יש צמחים שצריכים הרבה מים ויש שצריכים פחות מים. אז תראה שלכל צמח יש הבדל.

בזמן חינוך ילד, אחד הדברים החשובים ביותר עבור המחנך הוא היכולת לראות שכל ילד הוא ייחודי ולכל ילד יש צרכים שונים.

העולם יהיה כל כך משעמם אם ננסה לייצר לכל ילד אותו דבר כשהם מגיעים לבית הספר שלנו. אז יש להם צרכים שונים כי תהיה להם תרומה שונה מאוד.

לאחר מכן, עלינו לזכור שהילד אינו מבוי סתום, זה חיים, הוא מלא חיים ואנחנו צריכים לעבוד איתם. זו שותפות שיש למחנכים, להורים ולילדים. זו שותפות כי הם מלאי חיים, ואנחנו לא יכולים לכפות על זה. אפילו כשאנחנו רואים את השובבות שלהם, אנחנו יכולים לראות בזה יופי כי ככה אמורים להיות החיים.

משנים את הלך הרוח שלנו

אלו שלושת השיעורים שאנו מדברים עליהם לעתים קרובות כל כך. הראשון הוא בניית בסיס חזק לעמוד עליו: בניית אופיו, ערכיו וגישתו של הילד. כל דבר קטן שאנחנו עושים, חשוב. והדרכת אדם דורשת סבלנות, אמונה והתמדה.

מה שאנו מכנים שבעת מרכיבי הצמיחה, הם מרכיבים בסיסיים של צמיחה. משהו שאנחנו עושים ב-Jhamtse Gatsal הוא, במקום כיתה א' של מתמטיקה או כימיה, יש לנו שיעור של תלות הדדית ויש לנו שיעור של שוויון נפש, של הכרת תודה, של נדיבות, של אהבה.

כשאנחנו חושבים על חינוך, אנחנו חושבים על חלק קטן מאוד מהחינוך של המוח שלנו. ואנחנו לא חושבים על שום דבר אחר. אבל רוב האנשים בעולם הזה, אני מאמין, כמוני, האצבעות שלנו אינן משכילות, הן מאוד, לגמרי חסרות השכלה. ואני רואה מישהו שהוא זמר מדהים בקהילה שלנו ואני מרגיש שהגרון שלי לא מחונך.

ואני מרגיש עצוב על זה. והלוואי שהיה לי את הפוטנציאל הזה, גם אחרי ההשכלה שלי. הייתי צריך לחנך את האצבעות שלי, כדי שאוכל לעשות דברים יפים עם האצבעות שלי. הייתי צריך לחנך את הגרון שלי, יכולתי להיות זמר הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו. אז אלו הדברים שאנו כמבוגרים צריכים לשנות בהלך הרוח שלנו.

כאשר אנו מחנכים ילד באופן חלקי, כפי שרוב מערכות החינוך בעולם מבקשות מאיתנו, לפעמים אנחנו מצליחים ולפעמים נכשלים. אבל כשאנחנו מחנכים את כל הילד, אנחנו מצליחים לא משנה באיזו תוצאה, אנחנו צריכים להדגיש שהם עלולים להיכשל במתמטיקה, אבל אם נחנך את כל הילד הם תמיד ינצחו והם תמיד יצליחו, הם עלולים להיכשל בכיתה שלנו כי מהציפיות של הכיתה. ייתכן שהם לא ימלאו את ציפיות המחנכים או המורים שלנו, את ציפיות ההורים שלנו והם נכשלים במערכת חינוך טיפוסית שנמצאת במסגרת הציפייה הזו. אבל אם נחנך ילד שלם של ילדות והם יצליחו בחייהם.