חברות חופשיות מעריצות צבאית מתחילות בדה-נורמליזציה של אלימות

מהאומות המאוחדות לעם המאוחד: כיבוד החוק הבינלאומי כמעשה של אהבה

תגובת קרן האושר העולמית לחוסר הכבוד המתמשך לחיים.

למדתי מדעי המדינה וסוציולוגיה בשנות התשעים, ומאוחר יותר יחסים בינלאומיים ולימודי שלום. במשך שנים הוכשרתי כדיפלומט של מדינה - הוכשרתי לדבר בשפת המדינות, האינטרסים, האמנות, המשא ומתן והאיזון האסטרטגי. החזקתי באמונה עמוקה בארכיטקטורה של שיתוף פעולה, שטענה כי למרות סדר יום מתחרות, בני אדם יכולים לגבש הסכמים חזקים מספיק כדי לרסן את הנטיות הגרועות ביותר שלנו ולקדם את כוונותינו הנעלות ביותר.

ואז משהו בתוכי נשבר.

זו לא הייתה דחייה של דיפלומטיה - זו הייתה התעוררות למשהו עמוק יותר מדיפלומטיה. התחלתי לזהות את הנוף העצום והבלתי נראה שמתחת לפוליטיקה: הפצעים העמוקים שנושאים יחידים, משפחות, קהילות ואומות. התחלתי לראות עד כמה ממה שאנו מכנים "מדיניות" הוא למעשה כאב בלתי פתור שלובשים חליפה; עד כמה ממה שאנו מכנים "אסטרטגיה" הוא פחד המחפש שליטה; עד כמה ממה שאנו מכנים "ביטחון" הוא טראומה הדורשת ודאות.

אז עברתי כיוון. עברתי מדיפלומט כפרי לזרז מודע של אושר, רווחה ושלום. כי הבנתי שכל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה חברות, לא באמת חיות - הן שורדות. לשרוד התמכרויות מחשבתיות לאלימות וכוח. לשרוד נרטיבים תורשתיים של מחסור. לשרוד את ההבטחה המשכרת ששליטה יכולה לרפא פגיעות.

אבל שליטה לעולם לא מרפאת. היא רק מרחיבה את הפצע.

המשפט הבינלאומי הוא מראה של בגרותנו הפנימית

המשפט הבינלאומי אינו רק תחום טכני. זוהי מחויבות קולקטיבית לאמת פשוטה: כוח לא חייב להיות הסמכות העליונהכאשר החוק הבינלאומי מכובד, הוא הופך לגבול מוסרי סביב האנושיות המשותפת שלנו - הסכמה שכבוד אינו נתון למשא ומתן, שאזרחים אינם ערובה, שגבולות אינם מבטלים זכויות, ש"עוצמה" לא הופך ל"נכון".

אך גם המשפט הבינלאומי הוא מראה. הוא משקף את שלב ההתפתחות הרגשית של העולם. כאשר אנו מכבדים את שלטון החוק הבינלאומי, אנו מפגינים יכולת לאיפוק, אמפתיה וחשיבה לטווח ארוך. כאשר אנו מפרים אותו, אנו חושפים את ההפך: נסיגה לדחפים, נקמה וזהות המבוססת על פחד.

זו הסיבה שאני מאמין שמה שאנו עדים לו היום אינו קיטוב בין מזרח למערב. זהו קיטוב בין שתי אוריינטציות תודעה:

• אלו המכבדים את שלטון החוק הבינלאומי - ובמיוחד חוקים וערכים אוניברסליים - ו
• אלה שלא.

פער זה אינו רק גיאופוליטי. הוא פסיכולוגי, רגשי, רוחני ואנושי עמוקות.

המנוע הנסתר מאחורי קונפליקט: מחסור, פחד, חמדנות והתמכרות

רבים מהכוחות שקורעים את עולמנו לגזרים אינם חדשים. הם דוגמאות עתיקות בלבוש מודרני.

מחסור לוחש, "אין מספיק - אז קח." הפחד מתעקש, "אתה לא בטוח - אז תכה ראשון." הבטחות חמדנות, "עוד בסופו של דבר יספק אותך - אז תנצל." דחפים להתמכרות, "חזור על ההתנהגות - כדי שלא תרגיש את הכאב."

ודפוסים אלה - כאשר הם מנורמלים - הופכים למדבקים. הם מתפתחים מתפקוד לקוי פנימי למניפולציה חברתית, מפילוג קהילתי לקיטוב בין מדינות לאום. ניתן להשתמש בהם כדי להצדיק תעמולה, כדי להפוך שכנים ללא אנושיים, כדי לגייס עוקבים לשנאה, כדי לתייג אמפתיה כחולשה ואכזריות ככוח.

כך אלימות הופכת לשגרה. כך עריצות צבאית מתחילה להרגיש "הכרחית". כך הנורמליזציה של פגיעה הופכת לתרבות, ואז למדיניות, ואז לגורל - אלא אם כן נפסיק אותה.

אבל הפרעה דורשת יותר מגינוי. היא דורשת לאזןואיזון מתחיל היכן שכל שלום מתחיל: בפנים.

שלום אינו היעדר מלחמה; זוהי נוכחות של שלמות

שלום אינו פסיבי. שלום אינו נאיבי. שלום אינו כניעה.

שלום הוא מערכת העצבים המווסתת של אנושות בוגרת.

שלווה פנימית היא היכולת להתמודד עם כאב מבלי להעבירו הלאה. שלווה בסיסית היא המחויבות להגן על החיים - במיוחד חיים פגיעים - כקדושים. שלווה היא הבחירה להגיב במקום להגיב. זוהי הסירוב לבנות זהות על אויבים. זוהי הכוח להחזיק במורכבות מבלי לקרוס לתוקפנות.

אהבה, אם כן, אינה קישוט. אהבה אינה רגש. אהבה היא כוח של קוהרנטיות. אהבה היא מה שמאחד מחדש את מה שפחד שובר.

והנה האמת הבסיסית: לא ניתן לכבד את החוק הבינלאומי בעולם אם כבוד האדם אינו מכובד בלב. האמנה החיצונית שברירית כאשר האמנה הפנימית מופרת.

זו הסיבה שהקריאה לכבד את החוק הבינלאומי היא גם קריאה לריפוי. להתבגר. להתפתח.

כיבוד החוק הבינלאומי הוא תחום של תלות הדדית

לעתים קרובות אנו מדברים על ריבונות כאילו היא בידוד. אבל ריבונות ללא תלות הדדית הופכת ליהירות. ותלות הדדית ללא ריבונות הופכת לכאוס. העתיד דורש את שניהם: זהות מושרשת ואחריות עולמית.

המשפט הבינלאומי הוא אחד הניסיונות הטובים ביותר של האנושות למסד תלות הדדית. זוהי השפה שדרכה אומרות אומות: נרסן את עצמנו למען הכלללא ננרמל פלישה, השמדה, עינויים, רעב או השפלה שיטתית של בני אדם. לא נקרא לאכזריות "תרבות". לא נטביל לאלימות כ"ביטחון". לא ניתן לחסינות מפני עונש להפוך למסורת.

כאשר מופר החוק הבינלאומי, קורה משהו עדין אך קטסטרופלי: ציניות גוברת. אנשים מפסיקים להאמין בהגינות. הם מפסיקים להאמין שמילים חשובות. הם מפסיקים להאמין ששיתוף פעולה אפשרי. וכאשר האמונה קורסת, אלימות פורצת פנימה כדי למלא את החלל הריק.

שלטון החוק - בינלאומי ומקומי - אינו רק מבנה משפטי. זוהי תקווה קולקטיבית שהופכת לפעולה.

האומות המאוחדות חייבות להתפתח לעם מאוחד

העולם משתנה מהר יותר ממה שהמוסדות שלנו מסתגלים. אנחנו יכולים להרגיש את זה: שיבושים אקלימיים, עקירה, אי שוויון, לוחמת מידע, זהויות חמושות, הגברה אלגוריתמית של זעם, ומנגנון מיליטריזם ישן שמנסה להישאר "נורמלי".

ובכל זאת, גם האנושות מתעוררת. אנשים בכל מקום מחפשים משמעות, קשר, אמת וריפוי. הם מטילים ספק באידיאולוגיות תורשתיות. הם מסרבים לבינאריות פשטניות. הם חשים שהעתיד לא יכול להיבנות עם אותה תודעה שבנתה את העבר.

זו הסיבה שאני אומר: האומות המאוחדות חייבות להתפתח לעם מאוחד.

לא כדחייה של מבנים בינלאומיים - אלא כהגשמתם.

כי שלום לא יכול להיות משא ומתן רק על ידי מדינות בעוד שאזרחים יחיו אותו. שלום חייב להיווצר במשותף מהיסוד: בקהילות, בכיתות, בבתי חולים, במקומות עבודה, בבתים ובלבבות. שלום חייב להפוך לשלום שיתופי. לא לפסגה. לתנועה. לא להחלטה. למערכת יחסים.

וכמו שהאו"ם חייב להתפתח, גם המשפט הבינלאומי חייב להתפתח: ממסגרת שבעיקרה בין מדינות לתרבות עמוקה יותר של חוקים בין-אישיים ותלויים הדדיים—ערכים שחיים, מגולמים ומתנהגים מעבר לכל גבול.

יש לחזק את המשפט הבינלאומי על ידי אמפתיה בינלאומית.

אם אנחנו רוצים חברה נאמנה למי שאנחנו באמת - בני אדם תלויים זה בזה, רגשיים, אוהבים ואכפתיים - אז עלינו להפסיק להתייחס לאלימות כאל דבר בלתי נמנע. עלינו להפסיק לקרוא לה "ריאליזם". עלינו להפסיק לרומנטיזציה של שליטה ככוח.

עלינו לנקוב בנקוד מה עושה המיליטריזם: הוא מאמן לבבות לקבל אכזריות, מאמן תקציבים להעדיף נשק על פני רווחה, מאמן מוחות לראות אויבים במקום בו יש בני אדם, מאמן אומות לבלבל בין הפחדה לבטיחות.

עולם המכור לאלימות תמיד ימצא סיבה להצדיק אותה.

עולם שמתרפא מאלימות ימצא דרך להתגבר עליה.

השאלה אינה האם יתקיים קונפליקט. השאלה היא האם ננהל את הקונפליקט באמצעות חוק וחמלה - או באמצעות חסינות מעונש וכוח.

קריאה מקרן האושר העולמית: דרך של כבוד

כנשיא קרן האושר העולמית, אני קורא לכל אזרחי כדור הארץ:

לך בדרך של כבוד - לאחרים ולעצמך. לך בדרך של שלום, חמלה ואהבה. לך בדרך של אחריות, בגרות ואכפתיות.

כי אושר אינו נפרד מצדק. רווחה אינה נפרדת מכבוד. שלום אינו נפרד מחוק.

כיבוד החוק הבינלאומי אינו העדפה פוליטית מופשטת. זוהי הצהרה שכל חיי אדם חשובים. זוהי סירוב לתת לסבל להפוך למדיניות. זוהי התעקשות שהאנושיות המשותפת שלנו גדולה מהפילוגים התורשתיים שלנו.

מה אנחנו יכולים לעשות - עכשיו?

איננו צריכים לחכות שהמוסדות יהפכו לשלמים לפני שנהיה אמיצים. הנה כמה התחייבויות פשוטות ועמוקות שכל אחד מאיתנו יכול ליישם:

• תרגול חוק פנימי. וויסות מערכת העצבים שלך. רפא את מה שאתה יכול. אל תעביר כאב הלאה.
• לסרב לדה-הומניזציה. שימו לב לשפה שהופכת אנשים לחפצים או לאיומים. קטעו אותה.
• לעמוד על ערכים אוניברסליים. זכויות אדם, כבוד, הגנה על אזרחים ואי-תוקפנות אינם מערביים או מזרחיים - הם אנושיים.
• להטיל אחריות על המנהיגים. שלטון החוק שורד כאשר אזרחים מסרבים לנרמל את החסינות מעונש.
• בנו גשרים מקומיים. הקיטוב מצטמצם לא רק על ידי מדיניות, אלא גם על ידי מערכות יחסים.
• בחרו באהבה כאסטרטגיה. אהבה לא אומרת חוסר גבולות. היא אומרת מחויבות לחיים.

העתיד לא נכתב על ידי כוח בלבד

העולם ינסה לשכנע אותנו שכוח הוא השפה האולטימטיבית. אבל אנחנו יודעים יותר טוב. יש שפה עתיקה יותר מכוח, וזוהי שפת השייכות.

המשפט הבינלאומי, במיטבו, הוא השתייכות כתובה להסכמים.

והאבולוציה הבאה ברורה: כוכב לכת שבו החוק לא רק נאכף, אלא גם מגולם; שבו מוסדות לא רק מגנים אלימות, אלא מטפחים ריפוי; שבו אומות לא רק מנהלות משא ומתן על אינטרסים, אלא מגנות על האנושות.

זה לא אידיאליזם. זוהי הישרדות - ברמה גבוהה יותר של תודעה.

הבה נבחר עולם שבו כוח מונחה על ידי עקרונות. הבה נבחר ציוויליזציה שבה פחד מאוזן על ידי שלום. הבה נבחר אנושיות שבה חמדנות מאוזן על ידי דאגה. הבה נבחר עתיד שבו התמכרות לאלימות תוחלף במסירות לחיים.

מהאומות המאוחדות ועד לעם המאוחד - מי ייתן ונהפוך למה שאנחנו: בני אדם תלויים זה בזה, רגשיים, אוהבים ואכפתיים.

ומי ייתן וכבודנו לחוק הבינלאומי לא יהיה רק ​​ציות - אלא חמלה שתתגלה לעין.

לואיס מיגל גאיארדו, מייסד ונשיא קרן האושר העולמית.

#משפטבינלאומי #עםמאוחד #שלוםעולמי #שלוםבסיסי #שלוםפנימי #אושרעולמי #אושרטליזם #מנהיגותמודעת #לימודישלום #כבודאנושי #ערכיםאוניברסליים #שלטוןהחוק #סוףאלימות #איאלימות #תלותההדדית #אזרחותעולמית #חמלהבפעולה #אהבהכמדיניות #זכויותאדם #מעברלקיטוב #רווחהלכול #ריפויהאנושות #תרבותשלום #מנהיגותאתית #מפחדלאהבה #אזרחיםפלנטריים #מאוחדיםלמעןשלום #דאגהמעלשליטה #עתידהאנושות